פסק-דין בתיק ת"א 3259-09-09

התביעה- כללי

1. במוקד התובענה, חברה בע"מ שהוקמה בחודש מאי 2005, ע"י עו"ד דורון מוזס (להלן: " הנתבע"), בשם "אדן יניב שווק בע"מ (להלן: " החברה") ליבוא קלנועיות מחו"ל ושיווקן בישראל.

2. התובע עותר לחייב את הנתבע להשיב לו סך 100,000 ש"ח ששילם לנתבע לצורך רכישת מניות ורישום בעלותו בשיעור של 1/3 בחברה שעמדה לקום באותה עת. לטענתו הכסף שולשל לכיסו של הנתבע שהקים את החברה, ולא רשם אותו כבעל מניות. כל הפעילות בחברה (הכנסות והוצאות) נעשתה מאחורי גבו ללא ידיעתו ושיתופו, בתרמית תוך שהנתבע עושה בכספים כבשלו, ועל כן הוא מבקש לחייב את הנתבע בהשבת סך השקעתו בחברה.

3. יובהר כי התביעה אינה נגד החברה ואף לא נגד השותף הנוסף בחברה, מר ניר רז, חברו של התובע והרוח החיה בחברה, אלא נגד הנתבע לבדו.

4. התביעה הוגשה כתביעה עם סעד למתן חשבונות ו/או תביעה כספית, ברם בסופו של יום זנח התובע עתירתו למתן חשבונות והוא עותר בסיכומיו אך לסעד של השבת הסך של 100,000 ש"ח ששילם בתמורה לקבלת 1/3 בחברה העתידה לקום.

5. אוסיף כבר עתה, כי לא בכדי נזנח הסעד של מתן חשבונות, שכן ברור לתובע כי בסיכום הכללי, החברה לא הרוויחה בשום שלב אלא פעלה בהפסד תדיר ואם הייתה התביעה להצהרה כי הוא בעל 1/3 המניות, הרי שהתובע הוא זה שצריך היה לשלם. העילה בתביעה היא אפוא לא דרישה לקבל 1/3 בחברה או דרישה להתחשבנות אלא דרישה מהנתבע להחזיר לו את השקעתו לאחר שעסקי החברה כשלו. הצגת הסעד בדרך זו מכתיבה הצהרה מצידו לפיה התובע כלל לא רואה עצמו כשותף בחברה, אלא שהוא לא מסביר בתביעתו מתי חדל להיות חלק מהחברה, כיצד ולמי הודיע, באלו נסיבות והאם הוחזרה השקעתו בדרך כלשהי. בשים לב לאמור והואיל וכשלון עסקי לא מקים עילה להחזרת השקעה לשותף, טוען התובע כי הוא זכאי להחזר מכוח תרמית שבוצעה נגדו ע"י הנתבע, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת מו"מ לכריתת חוזה, התנהגות שלא בתום לב והפרת החוזה.

טענות התובע

6. התובע טוען שהגה באפריל 2005 או בסמוך לכך, רעיון לייבא קלנועיות מטייוואן ולשווקן בישראל באמצעות חברה ולצורך כך פנה לחברו ניר רז (להלן: " ניר") שעבד אותה עת כשכיר בחברה אחרת לשווק קלנועיות.

ניר ביקש לצרף את הנתבע לחברה הואיל ובאותה עת הנתבע, עורך דין במקצועו, טיפל בענייניו המשפטיים נוכח קשיו הכספיים של ניר ועזר לו ולמשפחתו. השלושה נפגשו בביתו של ניר וסיכמו בע"פ על הקמת חברה שכל אחד מהם יהיה בעל 1/3 מהמניות בה. הוסכם כי הנתבע יטפל בהקמת החברה. בתמורה למניותיו מסר התובע לנתבע שיק ע"ס 100,000 ש"ח לז"פ 28/4/05. השיק ניתן למוטב בלבד, הואיל ובאותה עת החברה עדיין לא הוקמה.

7. לטענתו, הנתבע התחייב להכניס גם הוא 100,000 ש"ח לחברה, וניר התחייב בתמורה למניותיו להביא לחברה את כישוריו וקשריו בתחום, לעבוד ולנהל בפועל את החברה.

8. החברה הוקמה בחודש מאי 2005, ולאחר מכן יבאה לישראל מלאי קלנועיות, לפי הטענה, והחלה בשיווקן.

9. לטענת התובע, בסמוך להגעת המכולה עם הקלנועיות לארץ, ביקש ממנו הנתבע להכניס סכום נוסף של 100,000 ש"ח. התובע סירב להשקיע כל סכום נוסף שהוא והעניין ירד מהפרק.

כשהגיעה המכולה נדרשו 50,000 ש"ח לשם שחרור מהמכס והנתבע העמיד את הסכום בצורת הלוואת בעלים לחברה.

הקלנועיות שוחררו מהמכס והחלו להימכר, לפי הטענה, ע"י ניר. התובע לא מפרט כמה קלנועיות נמכרו אך מודה שקלנועית אחת נמסרה לאחותו המתגוררת בקיבוץ בית אלפא לצרכי הדגמה, פרסום ושיווק.

10. התובע טוען כי בשלב מסוים בשנת 2006 נודע לו מניר כי יחסי ניר והנתבע עלו על שרטון וכי הנתבע רשם את החברה על שמו בלבד.

הוא אף מודע לכך שבשלב מסוים בשנת 2006 עברה החברה לעסוק בעסקים אחרים של התפלת מים, ואינו מבקש את חלקו בגין עיסוקים אלו.

11. לטענתו, ספרי החשבונות היו בחזקתו הבלעדית של הנתבע שלא נתן לתובע לעיין בהם.

12. התובע טוען כי עם הקמת החברה היו מורשי החתימה ניר והנתבע, ברם מאוחר יותר (לא נוקב במועדים), התברר כי הנתבע נותר בעל זכות החתימה לבדו בחשבון הבנק.

הנתבע לא טרח לזמן ולקיים אספות כלליות או ישיבת דירקטוריון והתובע לא קיבל שום דיווחים על ההתפתחויות בחברה. הנתבע עשה בחברה כבשלו מבלי שהתובע יודע כמה קלנועיות נמכרו, מתי, באיזה סכומים וכמה קלנועיות נשארו אצל הנתבע עד היום.